<h1>ארחות חיים הלכ' תפילת ערבית סימנים ד'—ה'</h1>
<h2>דף כז:</h2>
ועכשיו קבלו עליהם כל א' תפלת ערבית כחובה ומתפללין י"ח ברכות ותקנת ברוך ה' לא זזה ממקומה ואומר הכל אמנם אומר קדיש אחר יראו עינינו להכיר שאינה חובה והרבה מן הגדולי' נמנעו שלא לאומרה כלל כ"כ הרשב"א ז"ל בשם התוס' שכתבו בשם רבינו שמואל שלא היה אומרה כל עיקר וכן כתב הרמב"ן ז"ל שאין אומרים אותן כלל וכן שמעתי בשם הר"א הלוי תלמידו ז"ל שאוסר לאומרן. וכן נמי דעת הר' נתן ז"ל וז"ל ראיתי מא"מ נ"ע בשם רבינו עזריאל זקנינו שלא היה אומרה משום הא דר' יוחנן איזהו בן הע"הב וכו' ולולי שפשט המנהג כל כך בטלום כבר ואף קדיש לא היה ראוי לומר כמו בשחרית ואנו נהגנו אחריו לבלתי אומרה אך כשאנו מתפללין בצבור נקטינן סוגיא דעלמא שלא להיות מן המתמיהין ע"כ. והר"ש ז"ל כתב בתשובה ויראו עינינו אסור לאומרה כל עיקר לפי שאינה כתובה בתלמוד והויא ברכה לבטלה. ואין מתפללין תפלת ערבית אלא בלחש שאין החזן חוזר התפלה לאומרה בקול רם כשאר תפלות להוציא מי שאינו בקי לפי שהיא רשות.
